<h1>הגהות שערי דורא סימן ט'</h1>
<h2>דף כא:</h2>
א)בשר לצלי אין צריך ב)מליחה כלל ג)ואם צלו בשר ולא נמלח מותר דדם האברים שלא פירש מותר ד)ואותו שנפלט ה)שואב האור ואינו חוזר ונבלע והכי איתא בפ' מפנין [שבת קכ"ח] דקאמר שאני בר אווזא דחזי ו)לאומצא אלמא דמותר לאכול בשר חי בלא מליחה כל שכן ז)לצלי. אך נהגו העולם שאם אירע כך דצלו בלא מליחה ח)להדיחו מן הדם הנדבק בבשר מבחוץ ואח"כ מולחין ואוכלין אותו ובמקום שאין שם מלח אסור לבשל בשר ט)אלא א"כ יצלו אותו עד י)שיזוב דמו ואחר כך [ידיחנו] ויבשלוהו. [שערי דורא הלכ' מליחה סימן ט']. א)0בשר לצלי א"צ מליחה כלל. פירוש אבל המנהג כרש"י שפירש דאף לצלי בעי מליחה מועטת ועל זה קאי הפנים ואם צלו כו'. (ביאור ד"ו). ב)0(ד"ק) ולא נהגו למלוח את הבשר לצלי בשביל איסור אלא כדי שיתן בו טעם טוב פ"ק דביצה י"א, חולין פ"ק י"ד, כ"צ ע"ד. ג)0ואם צלו מותר. מקשים אמאי קאמר ואם צלו מותר והא מותר אף לכתחלה (דלשון בשר לצלי א"צ מליחה כלל משמע דאפי' לכתחלה אין צריך למיחש כלל) ומיישבים דלישנא דכלל שכ' בפנים לא משמע מכל וכל אלא ר"ל כמו כללי (ביו"ד) בכל מקום מליחה מעלייתא, והולך לשיטת רש"י דפי' ריש כ"צ ע"ד דבשר לצלי לא בעי אלא מליחה מועטת, והדר קאמר מותר בדיעבד אפי' בלא שום מלח. ושמעתי ממהרי"ך דמסתברא ליה ליישב לישנא דגאון מתוס' כ"צ ע"ד דה"ק בשר לצלי א"צ מליחה כלל ר"ל מכל וכל מתי שנצלה כל צרכו (ס"א שרוצה לצלות כל צרכו) דיזוב כל דמו ואם צלו בשר ולא נמלח מותר, רוצה לומר אפי' לא נצלה כל צרכו ועוד מתרץ בשם מהר"א כ"ץ ז"ל דה"ק אין צריך מליחה כלל בד"א כשלא בעי לבשלה אח"כ ואי בעי לבשלה אח"כ לכתחלה צריך מליחה מעלייתא ואם צלו במליחה מועטת ובשלו בדיעבד מותר. ונ"ל בשר לצלי א"צ מליחה כלל כשהודח מדמו בראשונה ואם לא הודח ולא נמלח מותר בדיעבד ואם לא הודח ונמלח ונצלה אחר ששהה במלחו נ"ל לאסור כמו בבישול ע' לעיל שער ג' בהגה. (ד"ק) קשה דלשון ראשון משמע דאפי' לכתחלה א"צ מליחה והדר קאמר ואם צלו משמע דוקא דיעבד ותי' דכך פירושו דבשר לצלי א"צ מליחה כלל היכא שרוצים לצלות כל צורכו דאז הדם נפלט. והדר אמר ואם צלו פי' שלא צלו כל צרכו ולא מלחו דאפ"ה מותר ודוקא בדיעבד משום דהדם לא נפלט כל צרכו והכי איתא בפ"ק דחולין בתוס', עוד תי' מהר"ז מניטא דה"פ בשר לצלי א"צ מליחה פי' את שדרכו לצלות ואם צלו פי' שדרכו לבשל ולא מלחו מותר דוקא בדיעבד ואתא לאשמעינן חידוש דלא גזרינן שמא יבשל אותו קודם גמר צלייתו, או דל"ג שמא יבא נמי לבשלו בלא מליחה כיון שדרכו לבשלו. בשר לצלי אין צריך הדחה קמייתא מ"מ לכתחלה נהגינן להדיח אפי' עופות דליכא חששא שנתקנח בהן מן הסכין ויראה הטעם משום דנהגינין מליחה קצת לצלי כדבעינן למימר לקמן וכיון דמולחין בעי הדחה מפני הדם בעין שעליה שלא יבלענו המלח כדלקמן והתוס' וכן האשר"י שכתבו בפשיטות להתיר היינו משום דאינהו סבירא להו בשר לצלי א"צ מליחה כלל כמש"כ בהדיא, אבל לרש"י צריך מליחה קצת והכי נהגינן לכתחילה למולחו בשכבר נתחב בשפוד ומניחין השפוד אצל האש מיד ואין שוהין בדבר שלא יתמלא המלח דם מהרא"י ז"ל. ד)0אך דין זה (פי' של מולייתא ע' סמ"ג) אינו נוהג בתרנגולת ואוזא או בשאר עופות שהם חלולים ופירש הדם מלמעלה למטה תוך חלל הגוף והוי כמו פירש מחתיכה לחתיכה, עוד טעם לפעמים התרנגולת נצלה יפה יפה מצד אחד ופולטת כל הדם שלה ומצד אחר לא נצלה ולא פלטה (כ"י לייפציג נפלט) כל הדם שלה לפיכך נכון הרוצה לצלות עוף שימלחנו מבית ומבחוץ וישהה כשיעור מליחה וידיחנה ואח"כ יצלוהו עכ"ל סמ"ג (ומש"כ בד"ו סמ"ק ט"ס) וכ' המרדכי תשכ"ח דלא נהירא למהר"ם סברא זאת [וכן המנהג לצלות עופות שלימים אפי' לא נמלחו לקדירה (ליתא במרדכי שלנו)] ובמרדכי פי' טעם יפה לדבר וז"ל מרדכי לא נהירא למהר"ם סברא זו ושכחתי אם אמר לי טעם ונ"ל אני ההדיוט דהא הכא מסקינן דשרי למלוח ב' חתיכות ביחד משום דע"י מליחה פולט הכל בין דם עצמו בין דם הנבלע בו ממק"א וכש"כ דע"י צליי' פולט הכל (אפי' פי' מדופן לדופן הוספה מכ"י לונדן בסעמינאר העברי) דהא רש"י לא שרי לבשל כבד אחר מליחתו ושרי לבשל אחר צלייתו עכ"ל מרדכי ואע"ג דבהגה"מ פ"ו מ"א ס"ק נ' כ' דברי הסמ"ג ולא כתב עלה ולא נהירא למהר"ם, וכתב עוד הגה"מ לאסור בשם סמ"ג משום דלפעמים נצלה צד האחד כ"צ ופולט כל דמו של אותו צד ואין נצלית יפה מצד האחר ולא פליט כל דם שלה, וכמו כן אינו פולט כל דם שבא לו מלמעלה [כן הוא לשון סמ"ג. ד"ו שכ"ד על הגליון. ד"ו. ותו ליכא למימר כבכ"פ] אבל תוס' כה"ב קי"א ד"ה דמא משרק שריק כו' לא ס"ל הכי דמפרשי דהא דלא אמרינן בכבדא עילוי בשרא דמותר אפי' לכתחלה משום כבכ"פ משום דאיכא רוב דם בכבד אבל להא לא חיישינן שמא יפלוט הבשר כל דמו ויבלע אח"כ מהכבד דא"כ בשר ובשר נמי הו"ל למיחש לזה כך פי' התוס' א"כ יראה דכש"כ דל"ח לגבי עופות שהם חלולים ושרי מטעם כבכ"פ מהרא"י ז"ל. (ד"ק) ומזה הטעם (שפי' בפנים דהנפלט שואב האור) נוהגים העולם לצלות בשפוד אווזא או תרנגולת או עופות קטנים שנמלחו ולא שהו שיעור מליחה ובלא הדחה ואעפ"י דעופות לא מנתחין אותם (פי' והם חלולין ופי' הדם תוך חלל הגוף) ורבנו פרץ (הגה סמ"ק ר"ה סק"ד) אומר דיש לזהר כי לפעמים קודם שיהי' צלוי כל צרכו ישים אותו בתבשיל לטיגון בשומן וגם שמעתי כי בשפוד שרגילין להפוך כי שמא אינו נופל לאור כשנפלט ודומה לקדירה, ול"ש להתיר אומצא בפ' מפנין רק ע"ג גחלים בלא שפוד או בשפוד בלי הפיכה כי מכח הפיכה אינו יכול ליפול לאור ורפיא בידיה, אך כבד וחתיכה בשר מותר ליתן בשפוד ולהפוך אפי' לא שהתה שיעור מליחה, רק לכתחלה לא יתן בשר וכבד יחד. הגה ד"ק וקשה למה אמר הגה הקודמת מזה הטעם כו' והלא הפנים השערים מיירי בבשר שלא נמלח כלל ושם שייך שפיר לומר דמה שנפלט האור שואב, ומה שלא יפלט הוי דם אברים שלא פירש והכא הלא פירש ממל"מ ע"י מליחה ודוק, ועק"ל איך יכולין למלוח שום בשר קודם צלייה ולצלותו כיון ששהה שיעור מליחה מטעם שפרשתי ע"כ. ד"ק ומיהו כשצולין בשר או עוף שרוצים אח"כ לטגן במחבת או לבשלם בקדירה אומר מהר"ם שצריך להשהותם במלח שיעור מליחה לקדירה לפי שרגילין לטגנן במחבת או לבשלן בקדירה קודם גמר צלייתו עכ"ל הגה והוא ג"כ בסמ"ק ה' דם. מכאן משמע בשר ששהה ג' ימים שלימים בלא מליחה שצלו אותו שמותר לעשות בטיגון לאחר צלייה, ומיהו איכא למימר שאני הכא גבי בשר צלי דהבשר הוא רך, אבל כששהה ג"י הבשר נתקשה נוכל לומר דאסור לעשות בטיגון ומיהו נראה דאפ"ה יש להוכיח דבעינן תרתי מליחה וצלי' דכיון שאתה אומר דאסור לעשות בטיגון הצלייה לחוד אינה מוציא הדם, ומעשה בא לידי בבשר ששהה יותר מג"י שלימים בלא מליחה וצלו אותו ועשו אותו בטיגון ואסרתי אותו. ושוב דברתי עם מו"ה שלום ונראה לנו להתיר, ומיהו בסמ"ק ה' דם משמע דאסור משום גזירה דמטגנין בשר שלא נצלה כ"צ וזו היא הגהה אומר בשם מהר"ם שצריך למלחו ולשהות כשיעור מליחה כו' ומיהו דקדקתי ונ"ל דמן הגה משמע לכתחלה כשצולין אותו היטב אז מותר לטגן וכן התרתי עכ"ל. והוי כאלו פירש מחתיכה לחתיכה לפי טעם זה לא קיימ"ל כהך פסקא דקיי"ל דבשר לצלי א"צ מליחה גמורה [רק מליחה קצת כרש"י] ומנהג הכי הוא וגם אין נוהגין לדקדק אם נצלה כ"צ שפולט כל דמו ואעפי"כ אוכלים אותו. אעפ"כ דפירש הדם בתוך החתיכה ממל"מ ע"י הצלייה כדאיתא בהדיא בתוס' פכ"צ בשם ר"ת וצריך לומר דכי היכי דמחמרינן במולח בכשא"מ לאסור אפי' לא שהה כ"א מעט ואין שיעור לדבר ואע"ג דמסברא אין מבליע כ"כ מהרה אלא משום דלא חלקו. ה"נ יש להחמיר כאן לאסור כולו (אפי' מה שחוץ לציר) [וקצת דוחק. ד"ו] הואיל ולא עשה כתקנתא דרבנן (שמלח בכשא"מ) ולא דמי לצלי שהניח מקום לדם לצאת ובשביל שלא המתין לצלות כל צרכו לא עבר במידי אתקנתא דרבנן, וכתב אשר"י בפכ"ה בשם רשב"ם דהיכי דעביד כתקנתא דרבנן לא הטריחוהו יותר אע"ג דאיכא צד לאסור וה"ה איפכא נדחקתי כי מדומה לי שקבלתי לאסור כולו מהרא"י ז"ל. ה)0מעשה שנמלח ראש כבש מבחוץ ולא מבפנים, והורה ריב"ק שלא למלוח הראש פעם שנית ולא יבשל אותו אלא יצלה אותו והאור שואב רוקח. ו)0האי אומצא דאסמיק חותכו ומולחו אפי' לקדירה שפיר דמי ולצלי בעי חתיכה (ולא מליחה) מיהא סמ"ק ר"ה. ז)0ועתה אין אנו נותנים שום כלי תחת צלי לקבל השמנונית כי אין אנו בקיאין בזריקת גללית דמלחא משום דדוקא תרי גללי נפיק ולא יותר לכך אסור להושיט שום כלי תחת הצלי אלא אם כן נמלח הבשר יפה והודח ב"פ אבל בלא כלי בשר לצלי שרי אעפ"י שלא נמלח יפה עכ"ל [הגה סמ"ק ר"ה סק"ד]. ח)0שלשה פעמים צריך להדיחו מן הדם הנסרך והנדבק בו וסברא הוא כיון דמליחה וצלייה שוין. אגודה (בפרק כיצד צולין). חוטין (שבריאה) [וט"ס וצ"ל שביד] אסורין משום דם ואפילו לצלי צריך לחתכו קודם ואם צלאם בלא חתיכה הן אסורים אבל הבשר מותר ואפי' קליפה לא בעי סמ"ג ואשר"י. ט)0אא"כ יצלו אותו עד שיזוב דמו כו' שאין הכל בקיאין בדבר, נוהגות הנשים לצלותו כל צרכו וכן בא"ז סי' תע"ז כ' שצריך לצלות בשר שלא נמלח שרוצה לבשלו עד שיזוב כל דמו, ויראה דמהיי"ט לא נהגו בארצנו להדיחו אחר צלייתו מן הדם הנדבק מבחוץ מפני שצולין אותו כ"כ עד שיתיבש מבחוץ. ותו דסמכינן אדראבי"ה דכ' במרדכי בשמו סי' ת"ש דאפי' כבד דכולו דם אם לא הודח אחר צלייתו ונתנה בקדירה אעפ"י שהי' מלא לכלוך שרי דמוהל בעלמא הוא מהרא"י ז"ל. י)0ואם ספק לו אם זב כל הדם או לא אסור לבשלו אם לא נמלח קודם כו' הדם הוא בכרת ואפי' ספיקא דאורייתא בלא כרת לחומרא.
